ארכיון כתבות

לכתבות נוספות >

הסיפורים מאחורי השמות: מהשניצל הווינאי ועד לפיצת הוואי

האם פיצת הוואי אכן באה לעולם בהוואי והאם השניצל הווינאי אכן נולד באוסטריה? בואו להכיר את הסיפורים מאחורי המנות שנקראו על שם מדינות, אזורים וערים

חלק ניכר משמות המנות המפורסמות ביותר בעולם, נגזר מהמקומות שבהם באו לעולם. במטבח האיטלקי לדוגמה, ניתן להבחין בכך בקלות רבה: הפיצה הנפוליטנית למשל, הומצאה בנאפולי. גבינת הפרמזן מגיעה אלינו מפארמה שבין בולוניה ומילאנו ואם כבר הזכרנו את בולוניה, נציין עוד שמשם הגיע אלינו הספגטי בולונז.

האמת היא שלא תמיד מנות שבשם שלהן מופיעה עיר או מדינה מסוימת, בהכרח גם נולדו בה. כך לדוגמה, כפי שנפרט בהמשך, הפיצה שמעוטרת באננס, לא באמת הומצאה בהוואי ויתכן מאוד שרול הקליפורניה, הומצא בכלל בקנדה. בואו לבדוק אם אתם מכירים את הסיפורים מאחורי המנות המפורסמות ביותר שנקראו על שם מקומות.

קינוח מושלם עד הבית: המלצת פחזניות

שניצל וינאי במלוא הדרו. צילום: שאטרסטוק

שניצל וינאי – מחלוקת שלא תבוא על פתרונה לעולם

שניצל וינאי הוא שניצל דק מבשר עגל, שמוגש לרוב בליווי ריבת פירות יער ותפוחי אדמה (או אספרגוס בעונה). כפי שניתן להבין משמה של המנה, מדובר בשניצל שמזוהה עם המטבח האוסטרי. עם זאת, ישנה מחלוקת לא פשוטה בין היסטוריונים ומומחים לקולינריה מאוסטריה ואיטליה. זאת כיוון שהשניצל הווינאי מזכיר מאוד את עמיתו האיטלקי: Cotoletta Milanese. למעשה ההבדל המרכזי בין הגרסה האיטלקית לגרסה האוסטרית של השניצל, היא שבגרסה האוסטרית מדובר בשניצל נטול עצמות. לפי הגרסה האיטלקית, המנה הוגשה בפעם הראשונה כחלק מסעודת מלכים שהתקיימה בשנת 1134 בקתדרלת St. Ambrigio שבמילנו.

למעשה ככול הנראה מקור השניצל הווינאי ברומא העתיקה שכן הרומאים היו הראשונים שנהגו לרכך את הבשר באופן מכני, לרדד את הנתח, לצפות בפירורי לחם ולטגן אותו. הרומאים הפיצו את הידע שלהם בנוגע להכנת שניצלים בכל מקום שאליו הגיעו, כשהמנה נהנתה מפופולאריות בעיקר בצפון איטליה ובאזור שבו נמצאת היום אוסטריה.

המושג "שניצל וינאי" או “Wiener Schnitzel” הופיע לראשונה בספר בישול גרמני שיצא לאור במאה ה-19 אך האמת היא שאין זה משנה אם מדובר במנה שהאוסטרים גנבו מהאיטלקים או במנה אוסטרית שזכתה לווריאציה איטלקית: אם טרם יצא לכם לטעום שניצל וינאי אמיתי, הרשו לנו להמליץ לכם שלא להמתין לפעם הבאה שתטוסו לווינה ועל כך נאמר: יפה שעה אחת קודם!  

במקור, צרפת, כיום, בכל פינה. צילום: שאטרסטוק

קרם בוואריה – ממעדן מלכים, לסטקיות של שנות ה - 70

בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, היה זה כמעט בלתי אפשרי לסיים ארוחה במסעדה מזרחית, שיפודייה או סטקייה מבלי להזמין קרם בוואריה לקינוח. אך בעוד שבשנים ההן מדובר היה בדרך כלל בגרסה התעשייתית והקלה להכנה של הקרם, חשוב להדגיש שקרם בוואריה הוא מעדן מלכים שאינו פשוט כלל וכלל להכנה. למעשה ככול הנראה המאכל הפופולארי הגיע מצרפת לבוואריה שבגרמניה, לאחר שדוכס בווארייה שטפן השני, חיתן את הבת שלו איזבל, עם מלך צרפת צ'רלס השישי בשנת 1385.

בצרפת הכירה איזבל את הקרם הצרפתי שאותו הביאה עימה לבוואריה כל אימת שהגיעה לביקור במולדת ושם הוא הפך לפופולארי עד כדי כך שקיבל ברבות השנים את שם המקום. גרסאות אחרות טוענות שאת קרם הבוואריה פיתח השף הצרפתי Marie-Antoine Carême, שזכה לכינוי "שף המלכים ומלך השפים". אמנם לא ברור אם אכן זו האמת לאמיתה אך ידוע כי מתכונים לקרם בוואריה אכן מופיעים בספרי הבישול שלו, שהפכו לרבי מכר ותרמו רבות למעמדו של המטבח הצרפתי בעולם.

גם פיצה, גם אננס, גם נקניק! צילום: שאטרסטוק

פיצת הוואי – מפרקת המשפחות מקנדה

פיצת הוואי היא ככול הנראה הפיצה שמעוררת את המחלוקות הסוערות ביותר מכל סוגי הפיצות. יש אף שיאמרו שמדובר באחד המאכלים שמעוררים את הקונפליקטים הקשים ביותר מכל המאכלים באשר הם. זאת כיוון שאף אחד לא יכול להישאר אדיש לשילוב בין אננס לנקניק המונחים להם על פיצה לוהטת: יש כאלו שלא מוכנים לאכול פיצה בלי אננס ולעומתם ישנם כאלה שמבחינתם מדובר בלא פחות מחילול הקודש. בדרך כלל נהוג לייחס את המצאת הפיצה האננסית למסעדן בשם Sam Panapoulos, שהלך לעולמו ב-2017.

Panapoulos היה מהגר יווני שהשתקע באונטריו שבקנדה ובהשראת תרבות הטיקי, בחר לשלב בין נקניק האם, קוביות אננס משומר ופיצה. לטענתו הוא החל למכור את המעדן המפלג בשנת 1962 אך לאחרונה החלה לרוץ ברשת מודעת פרסומת אותנטית שפרסמה פיצרייה בשם Pizza Jungle בשנת 1957. בפרסומת מופיעים לא מעט סוגי פיצה, עם שמות כמו "פיצה ספרדית", "פיצה כשרה", "פיצה הונגרית" ו"פיצה הוואי". בפירוט התוספות של פיצה הוואי, מופיעים הרכיבים הבאים: אננס, פפאיה ופלפלים ירוקים קצוצים.

Pizza Jungle שרדה פחות משנה ויתכן בהחלט שמדובר במקריות מופלאה. כלומר יש סיכוי מסוים שבשתי מסעדות הגישו פיצה שנקראת פיצה הוואי ושבשתי המסעדות החליטו לשים על פיצה תמימה חתיכות של אננס. מצד שני, הרבה יותר הגיוני שאותו מהגר יווני שהשתקע בקנדה, נתקל בפיצה במקרה והחליט להגיש אותה במסעדה שלו. את האמת, לא נדע כנראה לעולם...

קליפורניה והרולים שלה. צילום: שאטרסטוק

קליפורניה רול – הרול שנולד למען סועדים שלא אוהבים סושי

נהוג לומר שלהצלחה ישנם אבות רבים אך הכישלון נותר יתום. בכל הקשור לרול קליפורניה, הפתגם המפורסם עובד שעות נוספות.  זאת כיוון שלרול המצליח יש אכן לא מעט אבות. רובם כמובן, מקליפורניה, אך אחד מהם הוא סושי מאסטר קנדי ממוצא יפני בשם Hidekazu Tojo. לפי הגרסה שמקובלת על רוב המומחים בתחום, ממציא הרול הקליפורני שנהנה מהצלחה אדירה גם בישראל, הוא Ichiro Mashita, שכיהן כשף של מסעדת Tokyo Kaikan בלוס אנג'לס בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת.

המסעדה המפורסמת נפתחה בתחילת שנות ה-60 שך המאה הקודמת ושירתה בעיקר אנשי עסקים יפנים, שהגיעו לקליפורניה והתגעגעו לאוכל של הבית. לאורך שנות ה-60, הלקוחות הקבועים החלו להביא למקום את השותפים האמריקאים שלהם, שמן הסתם מעולם לא אכלו סושי. למעשה רבים מהם היו בטוחים שהאצה שעוטפת את המאקי היא בסך הכול קישוט שלא ניתן בכלל לאכול.

ביפן מאוד לא מקובל להגיש רולים אינסיידאאוט. זאת כיוון שהשאיפה היא ליצור רול מאוזן שבו הקריספיות של האצה מהווה ניגוד למרקם של האורז וכשהאצה מגולגלת בתוך הרול, היא מאבדת חיש מהר מהקריספיות שלה. ובכל זאת, הפתרון נמצא בדמות רול אינסייד אאוט שסיפק אפשרות להצניע את האצה מבלי לוותר עליה.

כמו כן רול הקליפורניה הראשון הכיל ככול הנראה בשר סרטנים שעורבב עם אבוקדו ומעניין לציין שבאותם ימים אבוקדו לא היה מרכיב מקובל בסושי. השילוב בין בשר הסרטנים לאבוקדו, נועד לחקות את המרקם והטעם של דג טונה נא, שניתן היה להשיג באותה תקופה בקליפורניה רק בחודשים מסוימים במהלך השנה.

לפי אותו שף קנדי שהזכרנו מוקדם יותר, כל זה כלל לא נכון. לפי השף Tojo, שמו של הרול הוא "קליפורניה", לא בגלל שהוא בא לעולם בקליפורניה. רחוק מאוד מזה למעשה. לפי השף Tojo, הוא יצר את הרול בקנדה ובחר לקרוא לו קליפורניה משום שהוא מורכב מבשר סרטנים (Crabs) ואבוקדו (Avocado). האותיות הראשונות של המרכיבים יוצרות את הצירוף CA וזהו למעשה הקיצור של California. האמת כמו שאומרים, ככול הנראה נמצאת אי שם באמצע...

ירושלים למהדרין בפיתה. צילום: שאטרסטוק

מעורב ירושלמי – גאווה מקומית

האמת היא שלא צריך להרחיק עד קליפורניה או הוואי כדי למצוא מאכלים שנקראו על שם מקומות. גם בישראל ניתן למצוא לא מעט דוגמאות למאכלים שכאלה ובכלל זה הגבינה הצפתית או הגבינה העכואית. אך אין ספק שהמאכל המתאים ביותר לכתבה, הוא המעורב הירושלמי, המורכב מאיברים פנימיים של עופות המטוגנים או נצלים עם שפע של בצל ותבלינים דומיננטיים כמו כמון וכורכום.

יש לא מעט אגדות על האופן שבו באה המנה המפורסמת לעולם ועל הפלנצ'ה המאולתרת שעליה הכינו את המנה לפני הגעת מכשירי הפלנצ'ה החשמליים לישראל. כך לדוגמה יש כאלה שאומרים שהבכורה שייכת לסטקיית מכ"ם ולעומת זאת יש שמאמינים כי המעורב הירושלמי הומצא דווקא בסטקיית חצות. מה שבטוח זה שמדובר במנה ירושלמית למהדרין, שהחלה לצוץ בשיפודיות וסטקיות מקומיות בעיקר ברחוב אגריפס בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת.  משם היא התפשטה לכל חלקי הארץ וזכתה לשלל גרסאות בכל עיר שאליה הגיעה.

אחת הגרסאות המפורסמות ביותר היא זו של השף יוסי שטרית, שהגיש במסעדת משייה מנה ייחודית של מעורב ירושלמי שהורכבה מאבקת טחינה, ריבת לימון כבוש וג'ל עמבה, לבבות עוף, שקדי עגל ונתחי פרגית.

כל המשלוחים מכל המסעדות